גישת מיכל דליות

המטרה: הבנת עיקרון היסוד העומד בבסיס ההתנהגות של הילדים: תחושת השייכות.
היכרות עם הצרכים הפסיכולוגיים הראשונים של כל ילד וילדה ואיך ההורים מגיבים אליהם.

המטרה: הבנת עיקרון הזרקור – מה שאנחנו מאירים עליו מתחזק והופך להיות ההתנהגות הטובה או הרעה של הילדים. נלמד על מה נאיר ואיך נפסיק התנהגויות שליליות.

המטרה: הבנה שהורות זה תפקיד ולא רק תיפקוד. כל העוסקים בגידול וחינוך ילדים מקבלים הכשרה מסודרת לתפקיד, אבל ההורים – לא! במפגש נבדוק למה אנחנו חותרים ומה מטרת העל שלנו. לסיום ניצור חזון הורי.

המטרה: להבחין בין מה שהילדים אומרים לאיך שהם אומרים זאת ולהבין שהתנהגות היא רק הסימפטום. נלמד איך להתייחס עניינית ולראות את הקושי של הילדים ולא רק את שלנו. נלמד איך לא להסכים בלי לכעוס.

המטרה: להכיר את הדרכים החינוכיות השכיחות והמוטעות של פינוק יתר והגנת יתר. נלמד מה התוצאות שלהן ואיך משנים אותן.

המטרה: לחדד את הבנת רעיון הגבול – מי מגביל את מי ואיך מגבילים? נלמד את ההבדל בין גבול לבין דרישה. איך מציבים גבול ואיך מגיעים לשיתוף פעולה בעקבות בקשה או דרישה.

המטרה: להבין שהדרך לממש את אסטרטגיית החינוך שלנו – לפתח את תחושת השייכות של הילדים – היא על ידי יצירת תנאים ואפשרויות לצמיחה. שיתוף, התייעצות ובקשת עזרה הן הדרכים הפשוטות לגדל ילדים שחשים שייכים ועם דימוי עצמי חיובי.

המטרה: להבין את תבנית ההתנהגות של הילדים ותגובת ההורה, תבנית המחזקת את המשך ההתנהגות אותה בעצם רוצים להכחיד. נלמד את המפתח לשינוי ואיך עושים זאת.

המטרה: להכיר את הכוחות המפעילים את מאבקי הכוח בין ההורים לבין הילדים. נלמד איך לא להילחם עם הילדים אך גם לא להיכנע להם, במטרה לגדל ילדים שחשים בעלי ערך ומסוגלות.

המטרה: להכיר את הדרכים החינוכיות השכיחות והמוטעות של עונשים ופרסים. נלמד להגיב באופן שילמד את הילדים שיתוף פעולה ויעודד עמידה בחוקים ללא שוחד או השפלה.

העולם הפוסט מודרני מחייב את האנשים שבו להיות עצמאיים. החברה הופכת להיות יותר ויותר חומרית וצפופה ועלינו לגדל את ילדינו כך שידעו לשרוד בה. איך עושים זאת?

ילד בטוח בעצמו יידע להתנהל בעולם כאדם ששם לו מטרות וחותר להשיג אותן. ילד שמאמין בעצמו לא יפחד מכשלונות ויידע להיות אופטימי ואמיץ. מה עלינו, כהורים, לעשות כדי לפתח בילדינו את ביטחונם העצמי?

ילדים משקרים. נקודה. גם מבוגרים משקרים, ובכל זאת אנחנו רוצים לגדל את ילדינו כך שיגידו לנו את האמת. אז איך להגיב כשהם משקרים?

העולם אינו מקום פשוט לחיות בו, ובמיוחד כילד או ילדה צעירים. פחד הוא רגש לגיטימי ככל רגש אחר ויש הבדל בינו לבין חרדה. מה ההבדלים ואיך נלמד את ילדינו להתגבר על פחד – ולא להתכחש לו?

“אם אין לך כסף, תוציא מהקיר של הבנק” זו תשובה תמימה של ילדים המבוססת על חוויה אבל לא על הבנה. למרות שכסף הוא נושא חי ובועט בכל משפחה, רוב ההורים לא מלמדים כלכלה, חסכנות, יזמות וכו’. בואו נכין את ילדינו לעולם החומרי בו אנו חיים, ונתחיל עם דמי כיס.

לעתים קרובות נפגוש חברויות של ילדים שובבים ואף פראים עם ילדים שקטים ורגועים. למה זה קורה? איך החברות הזו מחזיקה מעמד? האם עלינו להפריע לה?

יש לנו נטייה לא לשתף את ילדינו בדאגות של מבוגרים. החיים מביאים אלינו חולי, פיטורים ואף מוות, אז האם לא לספר לילדים? הרי הם מרגישים בכל שינוי אווירה שעובר על המשפחה! אז כן לספר? ואיך?

כמעט בכל בית יש ילד או ילדה בררנים באוכל. איך זה קורה ומה עושים עם זה: לוחצים או מניחים? בואו נכיר את התופעה ומה לעשות איתה.

“פיוז קצר”, “התקפי זעם” ו”מאפס למאה” הם כינויים לאותם רגעים בהם הילדים נתקפים כעס נוראי ומגיבים בפראות. אז מה עושים ואיך עוזרים להם ללמוד לרסן את עצמם?

תחרות יכולה להיות זרז להתקדמות, אך גם מלווה בתחושות קשות של הפסד ואובדן ערך. איך אפשר לעזור לילדים ללמוד להפסיד בלי להתפרק, פשוט מפני שבחיים האלה הם לא תמיד יצליחו בכל מה שיעשו?

פתאום הילד מעדיף את אחד ההורים וזה מקשה על תפקוד שוטף של הבית (ולפעמים זה גם מעליב). למה זה קורה ואיך מלמדים את הילדים שאמא ואבא מתפקדים כצוות?

מתברר שילדים לא מספרים להורים דברים קשים שעוברים עליהם. למה? מה עשינו לא נכון ומה ניתן לעשות כבר היום כדי להכניס הביתה את שפת השיתוף ולגרום לילדים לבטוח בנו.

הורים חוששים, ובצדק, שילדם יוחרם או שיהיה בריון או מחרים. מה משמעות החרם, איך היא באה היום לידי ביטוי, מה אפשר לעשות כדי לדעת אם ילדנו מוחרם ואיך להגיב כאשר ילדנו מתברר כתוקפן?

כמעט כל מוסדות החינוך נותנים לתלמידים שיעורי בית. אם אתם רוצים שהילדים יכינו את שעורי הבית שהם מקבלים – איך אפשר לגרום להם לעשותם?

יש בקרים בהם הילדים פשוט לא רוצים ללכת לגן או לבית הספר. אולי אתם מבינים אותם ואולי לא. אולי אתם מסכימים איתם ואולי לא – אבל לבית הספר או לגן צריך ללכת. איך גורמים לזה לקרות?

את רוב מטלות הבית אנחנו לא אוהבות ולא אוהבים – וכך גם הילדים. ובכל זאת, מישהו צריך לעשות אותן. מכיוון שאנחנו לא מגדלים בבית טפילים או נסיכים – היינו רוצים שהם יקחו חלק במשימות של חיי המשפחה בה הם חיים. איך גורמים לזה לקרות?

סבא וסבתא לא תמיד משתפים פעולה עם הורי הנכדים שלהם. זה לא בסדר, אבל זו המציאות. האם להציב להם גבולות? לריב איתם? האם הם הורסים לנו את החינוך? בואו נבדוק.

בתוך מציאות שלפעמים נכפית על הילדים (ועלינו), תמיד יש בחירה כיצד להגיב ואיך להתמודד. אחריות איננה מגיעה – צריך להכיר בה ולדעת לקחת אותה. מהי אחריות ואיך מלמדים את ילדינו להיות אחראיים?

טיולים עם ילדים יכולים להיות סיוט אבל גם הנאה גדולה לכל בני המשפחה. איך מטיילים עם ילדים כך שלא נתפוצץ? מה ראוי לצפות מהם, איך להתכונן ואיך לטייל איתם בכיף?

זה קורה רק פעם בשנה וזה יכול להיות אירוע מהנה אך גם זרז למריבות, קנאה, ציפיות מוגזמות ואכזבות קשות. מה בדיוק כדאי שיקרה באותה מסיבה ואיך עושים זאת?

לפעמים ילדים עוברים תקופות ממש לא פשוטות: קשה להם בלימודים וקשה להם מבחינה חברתית, ולא תמיד הם מספרים בבית. איך נדע? מהם הסימנים שיוכלו לעזור לנו כדי לדעת שלילדים קשה, לפני שהמשבר יהפוך להיות עמוק מדי?

זה התחיל בטלוויזיה, המשיך במחשב, עבר לטלפונים וכיום משתלט כמעט על כל שטח ורגע בחיינו. אז כמה זמן ואילו תכנים ואיך להיות מעורבים?

אנחנו חושבים שחוגים זה טוב ורוצים שהילדים יציירו, ירקדו, ינגנו, ישחקו ויהנו ולכן רושמים אותם לחוגים. אבל לעתים קרובות זה מביא למפח נפש שלכם ושל הילדים. איך לעשות את זה נכון?

אנחנו יצורים חברתיים ואנחנו צריכים ורוצים חברים. כמה חברים זה טוב? מה קורה כשלילדי אין חברים? למה זה קורה והאם ואיך עלינו להתערב? מחשבות ודילמות על ילדים וחברויות.

נכון שילדים נולדים עם טמפרמנט, אבל הם גם למדו איך כדאי להם להתנהג. האם הביישן כזה והתוקפנית כזו כי הם דומים להוריהם או שניתן ללמד אותם להתנהג אחרת?

הילדים במשפחה שונים מאד אחד מהשני. איך זה יכול להיות ואיך זה נוצר? האם אנחנו יכולים לגרום להם לא להיות קיצוניים בשונות שלהם ולהיות מגוונים יותר בתכונותיהם?

למה אחים מקנאים? כמה זה רע? מה תפקידנו, כהורים, ביצירת יחסים טובים בין האחים?

אחים מתחרים זה בזה על אהבת ההורים ועל תשומת ליבם. האם זה רע כל כך? האם יש מה לעשות כשהם מתחרים כל היום? האם תפקידנו כהורים למנוע תחרות ואיך?

“הם הורגים אחד את השני” הוא משפט שכיח כמעט בכל משפחה. אחים רבים. נקודה. אבל זה מקפיץ אותנו, והמריבות מתגברות בעוצמה ובכמות. אז מה עושים?

השעון מכתיב את חיינו: מתי יוצאים, מתי חוזרים, מתי אוכלים ומתי הולכים לישון. הדבר מחייב סוג של סדר יום. קשיח? גמיש? בהתאמה להורה או בהתאמה לילד? ואיך מלמדים את הילדים את סדר היום?

כולנו חושבים שהיגיינה אישית חשובה. כמה פעמים בשבוע להתקלח – אתם תחליטו, אבל איך מכניסים ילדים למקלחת? איך מעבירים את ערך ההיגיינה? ואיך מפסיקים לריב כל ערב על המקלחות?

למה הם פשוט נועלים את הפה שלהם ולא משתפים פעולה עם צחצוח השיניים? איפה טעינו ואיך אפשר לתקן, אם אנחנו בטוחים שצחצוח שיניים לפני השינה (ואולי גם בבוקר) חשוב מאוד?

“לך כבר לישון” הוא משפט שקיים כמעט בכל בית ונאמר לילדים בכל גיל. יש שעות מסוימות בהן ילדים אמורים לישון. בכל גיל השעה שונה, ובכל זאת, הם אמורים להיות במיטה, לשכב בשקט ולאפשר לעצמם להירגע ולהירדם. איך גורמים לזה לקרות?

תגידו תודה, סליחה ובבקשה, לא אוכלים עם הידיים, אל תנגב את הידיים על החולצה, תשמרי על שקט ותתחשבו באנשים – הם מעט מהמשפטים שאנחנו אומרים לילדים ובסך הכל רוצים ללמד אותם נימוסים שחשובים להמשך דרכם בעולם. איך עושים זאת?

המעבר מגן לבית הספר הוא מעבר מרגש העלול לייצר משבר בחיי הילד הצעיר. על מה צריך לעבוד איתו טרם כניסתו לכתה א’? איך מכינים ילדים לבית הספר? עשה ואל תעשה בחופש הגדול.

כניסתו של אח חדש הביתה מביאה איתה התרגשות רבה יחד עם הפרת האיזון שהיה בבית עד כה. מה אומרים ומה לא אומרים לילד והילדה שהפכו בן לילה להיות בכורים? האם מבטיחים הבטחות או מעודדים עצמאות? כך נתמודד עם בוא תינוק חדש הביתה.

אנחנו עוברים דירה כדי לשפר את חיינו וכדי לייצר רווחה לבני הבית, ואת זה הילדים לא מבינים. מבחינתם כל מה שהכירו עד כה – נעלם מעולמם. ולפעמים זה מפחיד. איך מכינים ילדים? האם המעבר טראומטי או שיש דרכים לרכך את הכניסה לבית חדש?

הבן והבת גדלו. תינוק חדש הגיע למשפחה. עברתם דירה ויש חדר לכל ילד. כל אותם תנאים גורמים לכם להפריד בין הילדים שעד כה גרו, שיחקו וישנו יחד. האם זה טוב להפריד? האם חשוב וצריך להפריד? ואם מחליטים שכן – איך עושים זאת עם כמה שפחות טלטלות.

כבר בני 12, אבל רק בני 12 ועוזבים את הקן של בית הספר היסודי לחטיבה חדשה. לפני רגע הם היו הגדולים בבית הספר והנה, שוב, הם הצעירים. טלטלות רגשיות וקוגניטיביות בגיל הזה ובמעבר הזה ואיך נהיה חלק מזה ולא נשאיר אותם לבד.

המעבר למדינה אחרת יכול להיות הרפתקה משפחתית ואישית אדירה של גילוי עולם, אך גם משבר לא פשוט בעקבות געגועים וקליטה לא טובה במקום החדש. מה אומרים לילדים? איך מכינים אותם? למה לצפות ואיך להגיב למשבר שהם עוברים

כבר בגיל שנתיים נוכל לראות ילדים שנוגעים באיבר מינם, ובגיל ארבע וחמש הם אולי יעשו זאת בסלון ובהנאה רבה. האם זו אוננות? האם לאפשר? מה להגיד או לא להגיד? בואו נקבל הבנה חדשה לאירועים מיניים.

בגיל ההתבגרות המין הוא שחקן ראשי. הנערים והנערות חווים עוררות מינית ומגלים את התשוקה והאוננות. האם ואיך מדברים איתם על זה? איזה מסר מתוכנן ומוסדר נעביר להם כדי שיכירו את מיניותם באופן בריא ותקין?

הפורנוגרפיה היום זמינה מאוד, בוטה ואלימה מאוד וילדים פוגשים בה במסכים בגילאים צעירים מתמיד. מתי ואיך מדברים איתם על זה?

אמא בהיריון וזה מסקרן. ילדים סקרנים שואלים שאלות (רק כך לומדים על העולם). האם עונים את האמת בגיל חמש? או עשר? איך מסבירים לילדים מה יש בבטן של אמא ואיך זה הגיע לשם?

יש הורים שונים עם דעות שונות בנוגע לחשיפת ילדיהם למיניות שלהם ושל בני הבית האחרים. בואו נעשה סדר במקלחות, בהלבשות ובחשיפת הגוף העירום של פעוטות וילדים צעירים בתוך המשפחה.

יחסי מין הם היחסים בין בני האדם. מידע מיני הוא פירוט על האנטומיה והביולוגיה. אלו שני דברים שונים שצריכים הסברים שונים מההורים לילדים. אז מה מיידעים ואיך מלמדים אותם בכל גיל